מטרת המחקר היתה לבחון את ההשערה כי ציון אפגר (APGAR) לאחר 10 דקות מהווה גורם מנבא עצמאי לתמותה או נכות בינונית או חמורה. בניתוח נתונים שניוני של מחקר Optimizing Cooling Trial שכלל 347 יילודים שנולדו לאחר 36 שבועות הריון ומעלה שסבלו מאנצפלופתיה הפוקסית-איסכמית. ליילודים אלה נרשמו תוצאים כעבור 18-22 חודשים מ-18 מרכזים מתוך National Institute of Child Health and Human Development Neonatal Research Network.
עוד בעניין דומה
התוצא העיקרי היה משלב של מוות ונכות בינונית/חמורה בגיל 18-22 חודשים. החוקרים השתמשו במודלים השערתיים מוכללים על מנת לבחון את הקשר בין ציוני APGAR לבין תוצאי יילוד, עם תקנון עבור מרכז, סוג הטיפול בהיפותרמיה וחומרת האנצפולפתיה ההיפוקסית-איסכמית (Hypoxic-Ischemic Encephalopathy - HIE). ניתוח tree עבור אפיון ורגרסיה בוצעו על מנת לזהות שילוב של משתנים נוכחים במהלך ההחייאה אשר מנבאים באופן הטוב ביותר את התוצא המשולב או תמותה.
תוצאות המחקר הדגימו כי 50% (13 מתוך 26) מהיילודים שהיה להם ציון APGAR של 0 כעבור 10 דקות שרדו; מהם שישה (46%) ללא עדות לנכות, שניים (16%) סבלו מנכות קלה וחמישה (38%) סבלו מנכות בינונית עד קשה.
נמצא אם כן כי ציון APGAR של 0 כעבור 10 דקות קשור לתמותה או נכות בינונית עד קשה (סיכון יחסי מתוקנן של 1.72, רווח בר-סמך של 95%, 1.11-2.68, p=0.016), אך ניתוח לפי שטח שתחת העקומה (Area under the Curve- AUC) היה נמוך (AUC=0.56). דיוק החיזוי השתפר כאשר ציון APGAR כעבור 10 דקות שולב עם גורמי סיכון נוספים הזמינים במהלך ביצוע ההחייאה. לצורך כך החוקרים השתמשו ניתוח tree עבור אפיון ורגרסיה (AUC=0.66).
מסקנת החוקרים היתה כי ציון APGAR של 0 כעבור 10 דקות איננו מנבא עצמאי של סיכון לתמותה או נכות בינונית עד חמורה. מחקר זה מספק ראיות התומכות בהמלצות American Heart Association/International Liaison Committee on Resuscitation להמשך מאמצי החייאה עבור יילודים הזקוקים להחייאת לב-ריאה 10 דקות לאחר הלידה.
מקור: