במחקר עוקבה רטרוספקטיבי אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת The American Journal of Psychiatry ביקשו החוקרים לבחון את יעילותו של הטיפול התרופתי בהפרעת שימוש באופיואידים (Medication for Opioid Use Disorder - MOUD) להורדת הסיכון לתמותה עקב אובדנות.
עוד בעניין דומה
המחקר אשר נערך בין השנים 2003 ל-2017 בוצע במסגרת אגף לחיילים משוחררים (Veterans Affairs Department - VA). במחקר נכללו 60,000 מטופלים אשר קיבלו טיפול עם MOUD. המשתתפים נבדקו בזמני חשיפה שונים – במהלך 14 הימים הראשונים לטיפול, במהלך הטיפול ומעבר ל-14 הימים הראשונים, במהלך 14 הימים מתום הטיפול ומעל ל-14 ימים מהפסקת הטיפול.
התוצאים העיקריים במחקר זה כללו: תמותה אובדנית, תמותה מסיבות אשר אינן אובדנות ותמותה מכל סיבה שהיא בחמש שנים מהתחלת הטיפול עם MOUD.
92.8% מכלל הנבדקים היו גברים. הגיל הממוצע הכללי עמד על 46.5 שנים (סטיית תקן = 13.1). ולאחר התאמה על פי בריאות נפשית, מצב גופני והשימוש בטיפול רפואי, הודגם בזמן הטיפול עם MOUD מעבר ל-14 יום, יחס הסיכון (Hazard Ratio – HR) לתמותה עקב אובדנות עמד על 0.45 (95% CI = 0.32, 0.63).
באותו הזמן הודגם HR של 0.35 לתמותה מסיבות אחרות שאינן אובדנות (95% CI = 0.31, 0.40) ו-HR של 0.34 לתמותה מכל סיבה שהיא (95% CI = 0.31, 0.37).
יחס הסיכון הודגם גם בזמנים של תחילת הטיפול עם MOUD (14 ימים ראשונים) ובהפסקת הטיפול (14 ימים מתום השימוש) ועמד על 0.55 (95% CI =0.25, 1.21) ו-1.38 (95% CI =0.82, 2.34) בהתאמה.
ממצאי מחקר זה מדגימים את הקשר בין הטיפול התרופתי בהפרעת שימוש באופיואידים לבין ירידה בתמותה אובדנית, תמותה מסיבות אשר אינן אובדניות ותמותה מכל סיבה שהיא. החשיבות של עבודות בתחום של טיפול בהפרעת שימוש באופיואידים הינו בכך שהבנות בתחום זה יכולות להביא לשינוי מדיניות טיפולית.
מקור: